פשוט להקשיב
הבת שלי מתקשרת אליי...כולה קיטורים, כל היום שלה היה הפוך,
עיצבנו אותה מקצה לקצה...
אני מקשיבה, התשובות כבר מוכנות אצלי בראש...
מנסה לפתור לה את החיים...כאילו אני יודעת טוב ממנה מה טוב באמת.
אני מתחילה לדבר
נואמת בפאתוס
שומעת את השתיקה מן הצד השני.
גם מבלי שתגיד לי שהיא לא רצתה עיצות או הכוונה...או לדעת מה קרה לי...
היא פשוט רצתה לשתף, לקטר...לבכות את הקושי.
נושמת
ואומרת לה: יקרה שלי... מהתחלה...
הנה עכשיו אני מקשיבה לך
והפעם מקשיבה מהלב...בלי תשובות שרצות לי בראש...
בלי לנסות להציל אותך.
אני נמצאת איתה במקום שלה.
בסיום השיחה כשהרגשתי את ההקלה בקולה ביקשתי
"בפעם הבאה תגידי לי...אני רוצה שרק תקשיבי או לחלופין רוצה עיצה."
כמה פעמים אני רצה לפתרונות...כאילו שאני יודעת יותר...ומה שנדרש ממני באמת זה רק להקשיב...להיות....להתעניין...
