הגדרה של המושג "רוח" בעצמה היא הגדרה אמורפית המכילה בתוכה הגדרות שונות. החל מן הרוח הגשמית וכלה ברוחו של האדם.
"רוח " אינה ברת תפיסה, אין רואים אותה ובכל זאת כאשר זוכים להתעלות רוחנית כל הגוף זורח ומתרחב, מרגישים זאת בגוף הפיזי, גם הרגש זוכה לעדנה.
כל אחד מאיתנו חי את חייו. יוצא לעבודה, אוכל, שותה, ישן. חווה אין ספור רגשות, צופה בטלוויזיה, מבלה אל מול צג המחשב. הימים עוברים ובתוך שגרת היום כל אחד מאיתנו מבקש לעצמו משהו מעבר לקיים, משהו משמעותי שמאיר את היום – מאיר את החיים בגוון מיוחד.
אדם המוצא משמעות לחייו, נוגע במתנותיו ומודע לכך, מבין כי ברגע הנתון הזה, כן, עכשיו בהווה טמון לו אוצר – טמונה מתנה מיוחדת במינה, ורק הוא אחראי לה, רק הוא מבין את הפשר. מתוך מודעות זו שלזמן יש משמעות מיוחדת. האדם מבין שהוא אחראי לכל רגע ורגע בחייו. האדם המחובר אל הרוחניות שבו יודע לכוון את העשייה היום יומית – מגשים את הרוח בחומר, בתוכו חש את הסיפוק.
הספק מנכר בנו כאשר איננו מכוונים. האדם הרוחני אינו תלוש מן המציאות, אלא מחובר אליה בשלמות. רגליו של האדם הרוחני נוגעות בקרקע, והוא צועד מידי יום מתוך מודעות גבוהה אל עולם הרוח, עולם שיש בו ערכים, עולם שיש בו משמעות. החיבור הרוחני הוא רב גוני וחסר גבולות כמו הרוח. התעלות הנפש באה מן האומנות, מן החיבור לטבע, התעלות רוחנית באה לידי ביטוי עילאי באהבת האדם באשר הוא, מתוך התבוננות אוהבת בנשמתו המיוחדת במינה. לנו נתנת ההזדמנות לגעת בכל שסביבינו בעיניים אחרות- עיניים אוהבות ומעריכות את כל הנברא, המוסיף לחיינו את הגוון המיוחד היוצר את השלם. החיבור לעולם הרוח מתחיל בעולם הפיזי, בחיבור לנשימה, למראות, לריחות , לעצמנו. אדם שלם מודע אל כל חלקיו היוצרים יחדיו חיים הרמוניים.